וואו!!! כמה זמן הקפדתי להגדיר את עצמי כ"לומדת לגלוש" ולא כ"גולשת". ועמדתי על זה, ותיקנתי אנשים. כשהייתי מספרת שאני הולכת לגלוש בבוקר והיו שואלים אותי "אה, את גולשת?" מיד עניתי "אני לומדת לגלוש".
רק לא להגיד על עצמי משהו שאני לא "ראויה" לו.
באיזשהו שלב הבנתי שבצורת החשיבה הזו אני אף פעם לא אוכל להגיד על עצמי שאני גולשת. כי מה, יש איזה סף רמה מסוים שכשאגיע אליו ארגיש בנח להגיד שאני גולשת? כשאעשה פופ אפ מושלם? כשאתפוס פינה? כשאגלוש בגלשן קשיח? כשאכנס לים של 2 מטר?
הרי תמיד יהיה לי לאן להתקדם, ותמיד יהיו סביבי גולשות וגולשים מנוסים וטובים יותר.
וכל העניין בגלישה בכלל הוא ההנאה המטורפפפפת! גולשת תחרותית אני כבר לא אהיה בגלגול הזה...
אז הפעם הלכתי בכיוון ההפוך – מהחיים לים.
נולד לך תינוק? את אמא. זהו. נקודה. אולי את אמא צעירה, אולי את חסרת בטחון, יכול להיות (כנראה) שתתפתחי עם האימהות ותהיי אמא טובה יותר, אבל את כבר עכשיו אמא.
את נכנסת עם גלשן למים? מנסה, נופלת, מצליחה, מנסה שוב וחוזר חלילה – את גולשת!
אז הקשיבו טוב – אני רויטל ואני גולשת גלים! ונהנית מזה יותר מכל דבר אחר.
Comments