אתמול בערב ביטלתי, בפעם השנייה השבוע, שיעור סאפ שהייתי אמורה להעביר הבוקר.
למישהי שכבר ממש רוצה ללמוד לחתור.
(כן! ממש עכשיו בחורף! כן, כבר מעצם הבחירה הזו היא אלופה בעיניי!)
ביטלתי את השיעור בגלל תחזיות מזג האוויר, שהראו תנאי ים גבוליים מאוד לשיעור ראשון.
כבר פעם שנייה השבוע שאנחנו קובעות, הכל נראה מצוין יומיים קודם, אבל התחזיות השבוע - לא מפסיקות להשתנות 🙄 ואני בוחרת לבטל ערב קודם.
ואז בבוקר התעוררתי, ומיד הבטתי מהחלון לראות את תנועת העצים ברוח.
(זה הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר 🙂 מנסה להבין לאן נושבת הרוח...)
אז העצים קצת התנועעו, הייתה בהחלט רוח, אבל אולי לא כזו שמצדיקה ביטול שיעור?
מיד התחלתי להתייסר במחשבות; למה לא לקחתי סיכון והזמנתי אותה לשיעור, ואולי הייתי צריכה לדעת מניסיוני שהתחזית קצת מוגזמת... ועוד חברות טובות של אותן מחשבות מלקות.
אבל אז נזכרתי והזכרתי לעצמי - שקיבלתי את ההחלטה הטובה ביותר בהתאם למידע שהיה בידי באותו הרגע.
והאמת שאפילו לא קיבלתי אותה לבד. הסברתי לה מה התחזית ומה המשמעות שלה: שאין בעיה בטיחותית לחתור אבל צפויה להיות התנסות מאתגרת. ובסופו של דבר היא בחרה לחכות לתנאי ים מסבירי פנים יותר.
אז החלפתי את המחשבות המלקות במחשבות של מלכות 🧜♀️ והזכרתי לעצמי ש: באותה המידה שקמתי בבוקר וראיתי שהרוח חלשה מהצפוי יכולתי גם לקום בבוקר ולגלות שהיא אפילו חזקה מהצפוי בתחזית. (ואז הייתי אולי צריכה לבטל לה באותו הבוקר, שזה כבר ממש ממש מבאס...)
וזהו, התקדמתי הלאה עם היום שלי. ואפילו התאפקתי לא לנסוע לראות את הים בזמן אמת. כי מה זה משנה? החלטתי אתמול מה שהיה נכון לאותו הרגע.
השהות בים, בחסות תנאי מזג האוויר, מייצרת עבורי כל הזמן צמתים של התלבטויות וקבלת החלטות. זה לא מסתיים בהתלבטות הזו שסיפרתי עליה כאן, של ערב לפני. ההתלבטויות יכולות גם לתפוס אותי אחרי שהחלטתי לצאת לים. ומזג האוויר משתנה פתאום. האם לחזור ולקצר את החתירה או את ההפלגה? האם מזג האוויר ישתפר או יתדרדר?
ההחלטה מתבססת על המון נתונים, של ניסיון מצטבר ושל תחזיות. אבל בסופו של דבר, בים, יש את המציאות של אותו הרגע. ואני יכולה לקבל החלטה רק בהתאם למה שידוע לי באותו הזמן.
העניין הוא שזה ככה לא רק בים!
זה ככה בכל קבלת החלטות בחיים. אנחנו לא יכולים אף פעם לדעת בודאות מה יהיו תוצאות הבחירות שלנו. בכל רגע נתון אנחנו בוחרים בדרך אחת ומוותרים על הרבה אחרות. ואין לנו שום אפשרות לדעת מה היה קורה אם היינו בוחרים אחרת.
אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות, ויכולים לבסס אותן רק על סמך מה שידוע לנו באותו הרגע.
כשאנחנו מסרבים לבחור ונאחזים בהתלבטות, מנסים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר – אנחנו בעצם נאחזים באשליית השליטה. באשלייה שיש לנו שליטה על החיים האלה ויש לנו ודאות.
בעוד המציאות היא שאין ודאות. בשום דבר. יש רק את הרגע הזה, ומה שנכון לי באותו הזמן.
"אינך יכולה לשלוט ברוח, אבל את יכולה לכוון את המפרשים"